מצוות צדקה במקורות, ואיך מקיימים אותה היום

מצוות צדקה היא המצווה לתת מכספך לאדם שחסר לו, כדי לעזור לו ולהחזיק אותו. מקורה בתורה, בספר דברים ובספר ויקרא, חז"ל אמרו עליה ששקולה כנגד כל המצוות, והרמב"ם כתב שיש להיזהר בה יותר מכל מצוות עשה. היא נעשית בכסף, בשמחה ובכבוד, בלי לבייש את מי שמקבל.

כמעט כל אחד נותן צדקה. מטבע לקופה בבית הכנסת, תרומה למוסד שמכירים, עזרה לשכן שנקלע לקושי. אבל מי שעוצר לרגע ושואל מה בדיוק היא המצווה, מגלה שמאחורי הנתינה הפשוטה עומד עולם שלם של מקורות: פסוקים בתורה, דברי חז"ל, ופרק שלם ברמב"ם שעוסק רק בה.

בעמוד הזה נעבור על המקורות האלה אחד אחד. נראה איפה כתובה המצווה, למה חז"ל העמידו אותה במקום כל כך גבוה, איך נותנים כך שאיש לא יתבייש, ומה ההבדל בין צדקה וחסד. ובסוף נגיע לשאלה שכל נותן שואל: לאן הצדקה שלי תגיע, ומה היא תעשה שם.

בסרטון יד מכניסה פתק לקופה מעץ, ליד ספר פתוח ומנורת לימוד. זו התמונה של צדקה ביהדות כפי שהמקורות מתארים אותה: נתינה שקטה, בלי קהל, שמחזיקה את מי שיושב ולומד. לא מחווה גדולה, אלא הרגל שחוזר שוב ושוב.

ומה זה צדקה במילה אחת? בפניני הלכה, בספר הליקוטים, בפרק שעוסק בהלכות צדקה, ההגדרה פשוטה וחדה:

מצוות הצדקה אינה רשות אלא חובה שהתורה מטילה על כל יחיד ועל החברה בכללותה.פניני הלכה, ליקוטים ב, פרק ו, הלכה א

ובהמשך אותה הלכה נכתב שעניינה של המצווה לעזור ולתמוך בחולים ובזקנים, ביתומים ובאלמנות, שאינם יכולים לקיים את עצמם. כלומר, זו אינה נדבה שאדם נותן כשמתחשק לו, אלא אחריות שהתורה מטילה על כל אחד ועל הציבור כולו.

חשוב לומר כבר בהתחלה מה העמוד אינו. הוא אינו פסק הלכה. אנחנו מביאים את המקורות כפי שהם כתובים, כל אחד בשם אומרו, ומי שצריך הכרעה למקרה שלו שואל את הרב שהוא נוהג לשאול.

אם הפסוקים קובעים את המצווה, חז"ל ממשיכים וקובעים את מקומה. ובמקום הזה יש ניסוחים שקשה למצוא כמותם על מצוות אחרות. בגמרא במסכת בבא בתרא, בדף ט, נאמר:

שקולה צדקה כנגד כל המצוותבבא בתרא ט, א, כפי שמובא בפניני הלכה

המשפט הזה, שקולה צדקה כנגד כל המצוות, אינו אומר שהצדקה מחליפה את שאר המצוות. הוא אומר שהיא נושאת משקל שקשה למדוד. ובדף הבא באותה מסכת מובא גם שגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה. מעלת הצדקה כאן אינה רק בעזרה לאדם אחד, אלא בתיקון של החברה כולה.

הרמב"ם, שכתב פרקים שלמים על הלכות מתנות עניים, פותח את הפרק העשירי במשפט שקובע את מעלת מצוות צדקה בלשון חריפה:

חייבין אנו להיזהר במצות צדקה, יתר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לצדיקי זרע אברהם אבינורמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכה א

שימו לב לנימוק. הרמב"ם אינו אומר שהצדקה גדולה בגלל התוצאה שלה, אלא משום שהיא סימן, סימן לצדיקי זרע אברהם אבינו. כלומר, הנתינה היא חלק מהזהות. מי שנותן מראה מאיפה הוא בא, ומי הוא.

מכל אלה עולה תמונה אחת: מתן צדקה אינו פעולה צדדית בחיים היהודיים. הוא נמצא במרכז. ולכן גם השאלות שהמקורות שואלים עליו כל כך מפורטות: לא רק אם לתת, אלא איך, למי, ובאיזו פנים.

המקורות לא מסתפקים בשאלה אם נותנים. הם עוסקים הרבה באיך. הרמב"ם, באותו פרק עשירי, כותב שמי שנותן בפנים זועפות ובפנים כבושות בקרקע מאבד את זכותו גם אם נתן הרבה, ומתאר את הדרך הנכונה:

אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומתאונן עימו על צרתורמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכה ד

שלושה דברים יש כאן. סבר פנים יפות, כלומר יחס חם ולא מתנשא. שמחה, כלומר נתינה מתוך רצון ולא מתוך כפייה. והשתתפות בצער, כלומר לראות את האדם שמולך ולא רק את הבקשה שלו. מתן צדקה במובן המלא כולל את שלושתם.

מכאן גם המקום המרכזי שהמקורות נותנים לנתינה שאינה מביישת. מי שמקבל אינו צריך לעמוד מול הנותן ולהודות לו, ומי שנותן אינו צריך שאחרים יידעו. על הנושא הזה, על מעלותיו ועל המקורות שלו, כתבנו עמוד נפרד, מתן בסתר, ושם הוא מוסבר בהרחבה.

בקרן טוב תורה זה עיקרון הפעולה עצמו. איננו מצלמים את מי שמקבל סיוע, איננו מפרסמים את שמו, ואיננו מציגים אותו כדי לשכנע אחרים לתת. אנחנו קוראים לזה חסד שאינו מבייש, וזו הסיבה שבתמונות באתר רואים ידיים וספרים, ולא אנשים.

ומה עם הנותן? גם כבודו נשמר. התרומה באתר אינה מפורסמת ברשימת תורמים, ומי שמוסיף הקדשה בוחר בעצמו מה לכתוב בה. מצוות הצדקה נעשית בשקט, וכך היא נשארת.

שני מושגים הולכים יחד כמעט תמיד, צדקה וחסד. הם קרובים, אבל אינם אותו דבר. בגמרא במסכת סוכה, בדף מט, עמוד ב, מובאים שלושה דברים שבהם החסד גדול מן הצדקה.

הראשון: הצדקה נעשית בממון, והחסד נעשה גם בגוף וגם בממון. השני: הצדקה ניתנת לעניים, והחסד נעשה גם לעניים וגם לעשירים. והשלישי: הצדקה ניתנת לחיים, והחסד נעשה גם לחיים וגם למתים. כך מסכמת הגמרא, ובכך היא מגדירה בדרך אגב גם מה היא צדקה: נתינה של כסף, למי שחסר לו, בחייו.

ההבחנה הזו עוזרת להבין את מצוות צדקה ביהדות. הצדקה היא החלק שבו הכסף עובר מיד ליד, והחסד הוא כל השאר: הזמן, הטרחה, הביקור, המילה הטובה. אדם שלם עושה את שניהם, וכל אחד משלים את האחר.

ובפועל, הרבה פעמים הם נפגשים. מי שנותן תרומה ומוסיף לה הקדשה לעילוי נשמתו של קרוב, עושה צדקה בכסף, ובמובן מסוים גם חסד עם מי שהלך לעולמו. על הנושא הזה יש באתר עמוד נפרד, צדקה לעילוי נשמה, עם המקורות והדרך לעשות זאת בלי להוסיף מעשים מיוחדים שאינם חלק מהלימוד הקבוע.

כל מה שראינו במקורות מתכנס לכמה צעדים פשוטים. הם אינם הלכה פסוקה אלא סדר מעשי, שעוזר להפוך את המצווה מרגע של נתינה להרגל קבוע:

1. מחליטים שהנתינה קבועה. לא רק כשמבקשים, אלא כהרגל. רבים עושים זאת דרך הפרשה קבועה מההכנסה.
2. בוחרים מקום שסומכים עליו. מקום שידוע מה הוא עושה בכסף, ושאינו מבייש את מי שמקבל.
3. בוחרים כוונה. למשל תמיכה בלימוד התורה, או לאן שהכי צריך.
4. מוסיפים הקדשה, אם רוצים. לעילוי נשמה, לרפואה שלמה או לזכות מישהו קרוב.
5. נותנים בשמחה ובשקט. בלי פרסום, ובלי לצפות לתמורה.
6. רושמים את הנתינה. כדי לדעת מה ניתן ומה נשאר, במיוחד מי שנוהג במעשר.

לא בטוחים מאיפה להתחיל? ענו על השאלון הקצר, וקבלו את הצעד הבא שמתאים לכם.

מי שעושה את זה כמה חודשים ברצף מגלה שהשאלה כבר אינה אם לתת, אלא רק לאן. ואת התשובה לשאלה הזו, כפי שראינו, המקורות כבר נתנו.